פורטו ריקו ודרום הקריביים – הטבע בשיאו – חלק שני

אני לא יכולה להתחיל את הפוסט השני בסדרה מבלי להתייחס לסופת ההוריקן שפגעה קשות באי הקסום פורטו ריקו ובאנשים המדהימים שם, שחווים בימים אלה הרס וחורבן. זה כל כך עצוב וכואב לראות את נזקי הטבע האיומים, לעומת יפי הטבע אותו זכינו לחוות בפורטו ריקו ובדרום הקריביים ממש לא מזמן…. זה פשוט מטורף!!! ואם החוויות שלנו יעשו לכם חשק לנסוע, עשו לעצמכם טובה ורק בדקו קודם אם המקום אליו תרצו להגיע נפגע בסופה, ואם נפגע, האם כבר שוקם.

אז אחרי הקילומטרים הרבים ש”תפרנו” במזרח ארה”ב (פוסט קודם) צריך לנוח, ואם כבר לנוח, אז כדאי לעשות את זה בסטייל, ואם סטייל, אז הקריביים זה הכי סטייל שיש!!

יש לנו לשתף אתכם בהרבה חוויות והמון המון המלצות (שאולי תשתמשו בהם לטווח הרחוק, אחרי שישקמו את האי מנזקי הסופה האיומה Irma …)

4 שעות טיסה מניו יורק הביאו אותנו לסאן חואן (San Juan) עיר הבירה של פורטו ריקו. החלטתי לפנק את בן זוגי ולשכור רכב שווה בהחלט. אתם צריכים הייתם לראות את הפרצוף שלו כשראה את הפורד מוסטאנג עם הגג הנפתח שחיכתה רק לו…. (היה שווה את המחיר…)

הזמנו שני לילות (ללא ארוחת בוקר) בסאן חואן במלון Double Tree by Hilton San Juan באזור שנקרא קונדדו (Condado). המלון מפנק, קיבלו אותנו עם שתי עוגיות קוקיס חמימות וכשגילו שעשו טעות עם החדר שנתנו לנו, פיצו אותנו בארוחת בוקר על חשבונם. מול המלון יש סופרמרקט גדול, והמלון במרחק הליכה קצרה מהטיילת Ashford ave שם נמצאים חנויות, בארים, מסעדות…

המלצתנו על המלון – בהחלט מומלץ, נקי, חדרים מרווחים, צוות ידידותי ובעל תודעת שירות נהדרת, הכל מתוחזק לעילא, אבל שימו לב אם אתם מזמינים דרך האינטרנט, התשלום אינו מכסה מס resort שכולל מגבות בריכה, עיתון (בספרדית..) ושני בקבוקי מים קטנים בחדר… אותו משלמים במלון ושהגיע אצלנו למשהו כמו 100$ (כן, כן). בנוסף החניה ליד המלון בתשלום של משהו כמו 15$ לאורחי המלון.

אחרי מנוחה יצאנו בערב בהליכה לבר-מסעדה על הים שנקרא: Oceano אנחנו לא הזמנו מקום (- טעות!) המקום הוא למעשה וילה בעלת שלוש קומות שעברה הסבה לבר-מסעדה. רוב האורחים מעדיפים כמובן לשבת על המרפסת. אנחנו שלא הזמנו מקום ישבנו על הבר ונהנינו מכל רגע. הברמן מקצועי וידידותי פטפט איתנו ומתברר שיש לו חברים בישראל. התכבדנו בקוקטיילים מפירות טריים יאמיייי, ואוכל קריאולי מקומי שהיה טעים, טעים ומוגש בצורה אסתטית. מוזיקה טובה, אנשים ידידותיים, בריזה נהדרת מהים… מה עוד צריך?… בסוף דיברנו עם מנהל המקום שהתלהב לשמוע שאנחנו מישראל, כי הבעלים יהודי… המחיר – יקר (אבל שווה)

Oceano

למחרת בבוקר שמנו פעמנו במוסטאנג שלנו מזרחה לשמורה הביוספרית אל יונקה (El Yunque)

למרבה ההפתעה אין תשלום בכניסה והטבע בחינם… אלא אם כן נכנסים למרכז המבקרים (אנחנו ויתרנו). נסענו בתוך ג’ונגל מהמם ביופיו, והיינו כמעט לבד כי הגענו יחסית מוקדם. המפל הראשון בו נתקלנו שנמצא ממש על הכביש נקרא La Coca Fall,

La Coca Fall

ואחריו המשכנו למגדל התצפית Yocahu Tower שממנו תצפתו על הים מפני פיראטים. המשכנו בנסיעה עד לחניה ממנו צועדים 40 דקות ביריד בתוך יער גשם מרשים ביותר למפל La Mina, בהחלט ניתן לרחוץ במפל ובעיקר לצבור כוחות לקראת העליה….

מפל La Mina

ואחרי הליכה אינטנסיבית הודעתי לבן זוגי שאני ממש מוכרחה חוף ים להתאוששות, וכך היה. הגענו לחוף ים מומלץ ביותר ללא המולת אנשים ממש כמו שרואים בחלומות כשחולמים על חוף בקריביים… מדובר על חוף ב- Luquillo. שימו לב שיש כניסה לפארק שעולה כסף, אך אם תמשיכו בכביש הפנימי תגיעו למפרץ פתוח מדהים והתמונות מדברות בעד עצמן. השעה שבילנו שם הייתה פשוט חוויה אמיתית, רק שם יכולתי להישאר שבוע…

Luquillo Beach

מה שפספסנו היה לאכול בקיוסקים המפורסמים שנמצאים על חוף הים שמוכרים אוכל קריאולי מקומי, טרי, פשוט וטעים (מה לעשות, את ההמלצה קיבלנו מאוחר מדי ממקומי).

המלצה לקצת קניות (איך אפשר בלי…). מהחוף בדרכינו חזרה למלון עצרנו באאוטלט שנקרא: The Outlet Mall 66 עליו המליץ לנו פקיד הקבלה במלון. הוא נמצא בעיירה Canóvanas. באאוטלט גם חנויות של רשתות בינלאומיות וגם רשתות לא מוכרות (לי בכל אופן כמו לדוגמא החנות: “Urban Planet”). המחירים מצוינים, ובהחלט שווה עצירה ארוככככה…

ואי אפשר לדבר על סאן חואן בלי לדבר על החוויה המדהימה של שיטוט ברגל ברחובותיה הצבעוניים של העיר העתיקה.

כייף אדיר פשוט ללכת לאיבוד בסמטאות עם הבתים המחוברים אחד לשני בצבעים (לעיתים בלתי אפשריים..) שבאורח פלא יוצרים הרמוניה מטורפת, פשוט חוויה אמיתית לכל החושים

המלצה לדרך הגעה נוחה לעיר העתיקה היא באמצעות אוטובוס בנסיעה של כ-15 דקות, רק שימו לב שמשלמים לנהג במטבעות ואין עודף. מחיר כרטיס 75 סנט. זכרו להתארגן מראש

המלצה נהדרת אחרונה בסאן חואן, וגם היא כמובן מדברת על מסעדה מקומית. הפעם המלצה שקיבלנו מפקיד הקבלה במלון (שהזדעזע מהמחיר ששילמנו ערב קודם..). למסעדה קוראים Bebo’s Cafe ושם אכלנו אוכל קריאולי אמיתי, המופונגו  שהוא מעין תוספת מאוד מומלץ!

מופונגו – התוספת הקריאולית למנה עיקרית

וכל זה הוא פרומו מדהים לשייט שלקחנו לדרום הקריביים לשבוע… זו פעם ראשונה בחיים שלנו שאנחנו שטים ולא שייט חופים ליותר ממספר שעות…. לא ידענו למה לצפות, ויש לנו כמובן תובנות…

שטנו עם חברת “רויאל קריביאן” באוניה שנקראת “Adventure Of The Seas

את השייט סגרנו כבר בארץ לפני הרבה מאוד חודשים, אצל המשווקים שלהם בארץ. המלצת זהב שלי אליכם – גם אם הזמנתם חצי שנה מראש, אתם יכולים (וצריכים..) להתקשר ולשאול על הוזלות ומבצעים (כך חסכנו למעלה מ- 600$!).

השייט שלנו יצא כאמור מהנמל בסאן חואן פורטו ריקו ועצרנו בארבעה איים: סיינט תומאס, קורסאו, ארובה וסיינט קיס…

אז קודם קצת על האוניה. האוניה מפנקת ביותר. מה זה אומר?…

זה אומר להקות שמנעימות את הזמן הן בבריכה והן בטיילת, בית קפה בטיילת שקיבל אותנו בחום והציע פיצות, כריכים, עוגיות, עוגות, קפה ותה כמעט 24 שעות ביממה חינם, מסעדת הבופה בקומה 11 (רוב הדברים מתרחשים בקומה 11..) שנקראת: Windjummer עם מבחר מטורף של אוכל מכל העולם, גלידה אמריקאית בשירות עצמי, ברים שמפוזרים בכל האוניה (בתשלום..), חדר כושר ענק מאובזר שאני גאה לציין שביקרתי בו שלוש פעמים!!, מועדון בריאות עם ים של טיפולים (שלא ביקרתי בו..), קזינו גדול (שגם בו לא ביקרנו..), אולם מופעים ענק שאפשר לראות בו הופעה תוך שתיית קוקטייל, מגרש החלקה על הקרח שגם העלה שואו אדיר, מגלשות, בריכות, ג’קוזי, קיר טיפוס, מיני גולף שמשתרע על שתי קומות, מתקן גלישת גלים, סרטים בערב באוויר הפתוח, שיעורי ירקוד בסגנונות שונים (אנחנו הלכנו על סלסה), שרת אישי שאחראי על הסוויטה שלנו, ארוחות בוקר וערב בחדר האוכל הרשמי בן שלוש קומות ועוד ועוד…

הטיילת באוניה

אז למי מומלץ השייט לדעתנו? למשפחות בהרכב רחב, או למספר זוגות של חברים. למי לא מומלץ?… לזוג בוגר (כמונו…) – כי כמה כבר אפשר לבדר אחד את השני ובמיוחד לאור העובדה שמתברר כי בשייט שלנו היה רק עוד זוג אחד של ישראלים (שעד היום עדיין טרם פגשנו אותו…).

בנוגע לארוחות, אנחנו לא קבענו מראש מועד קבוע לארוחות הערב בחדר האוכל הרשמי, מה שהתברר כחכם מאוד.. כי היו פעמים שגם את ארוחת הערב אכלנו בבופה ולא בחדר האוכל הרשמי. זה נקרא: Dine your own time (או משהו בסגנון), מגיעים לחדר האוכל, נרשמים אצל המארחת ואחד המלצרים מגיע ולוקח אותך לשולחן.

חדר האוכל הרשמי – שלוש קומות

ותעשו טובה לעצמכם ותביאו בגדים רשמיים. יש שני ערבים רשמיים ואתם לא מבינים כמה הם לוקחים ברצינות את כל מה שקשור ללבוש בערבים הרשמיים…

אז שטים, שטים בעיקר בלילה… ובבוקר מתעוררים לאי, והאי הראשון שפגשנו היה האי סיינט תומאס St.Thomas הוא אחד מאיי הבתולה והיה קולוניה דנית.

ירדנו לחוף לבושים בבגד ים ומצוידים במגבות ים/בריכה, קרם הגנה, כובעים… ליום בילוי באי.

מה שכדאי להגיד כבר כאן (והוא נכון לגבי כל האיים), זה מה פגשנו ביציאה מהנמל… המוני מקומיים ידידותיים להפליא שמבקשים לערוך לנו היכרות עם האי שלהם, וכמובן שלא מדובר בהתנדבות לשם שמיים…

לכן, ההמלצה שלנו בעניין היא לדעת מראש מה הייתם רוצים לראות באי. לא לקחת את הסיורים שמציעים באוניה כי הם יקרים מאוד. בירידה מהאניה לעצור בדוכן המודיעין בנמל לקחת מפה, לגשת לנהגי הטיוליות שזה סוג של מוניות טיולים אתם מתניידים תיירי האניות באיים. נהגים ברבים (כן, כן… לא לסגור עם הנהג הראשון שנקרה בדרככם..) ולבדוק אתם מחירים, כך סגרנו מה שרצינו לראות באי במחירים הרבה יותר זולים. הגענו למפרץ מגנס Magens Bay לא לפני שהנהג עצר לנו בנקודת התצפית המדהימה  “הכסא של דרייק”. הכניסה לחוף עולה 5$ לאדם

מפרץ מגנס Magens Bay

שימו לב מה השעה בה כולם צריכים להיות בחזרה על האוניה, כי היא תצא בשעה היעודה אתכם או בלעדיכם…

התחנה הבאה שלנו היתה האי קורסאו Curacao הגדול מבין האיים הקאריביים ההולנדים. האניה עוגנת (שוב על הבוקר..) בנמל של עיר הבירה וילמסטאד  Willemstad. כבר מרחוק רואים את הבתים בשלל צבעים בצד השני של התעלה הצרה בשם “סנט אנה ביי” St. Anna Bay. עברנו לצד השני שם נמצאות כל החנויות והמסחר על גשר צף שנפתח 30 פעמים ביממה. כאשר הגשר נפתח ולא ניתן לעבור עליו, יש מעבורת שמשיטה לצד השני של התעלה בחינם.

הבניינים בשלל צבעים באי קורסאו Curacao

תוך כדי שיטוט ברחבי עיר הבירה  וילמסטאד ספגנו את האווירה הכל כך רגועה של המקום ונראה שאף אחד לא מתרגש שם מתיירים…

באחת הסמטאות פגשנו חנות מדהימה שנראית כך….

לבובות האלה קוראים: Chi Chi

מה שתפס אותי בחנות מעבר לצבעוניות הנהדרת הוא הרעיון מאחורי ה- Chi Chis. על הרעיון סיפר לי הבחור ההולנדי בחנות. מדובר במעין עמותת נשים שיוצרות את הבובות בעבודת יד וצובעות אותן, וכך הן למעשה מתפרנסות. לכל Chi Chi יש את האמא שיצרה וצבעה אותה. כמובן שעם מטרה טובה כל כך אני לא מתווכחת, ומיד לוקחת…. (וגם משלמת… ולא מעט…) קניתי את הקטנה שעלתה כמעט 30$…

דרך אגב, ברחבי האי Wi-Fi חינם….

(אההה ושכחתי לציין שכאן קנינו פסל עץ מדהים, אותו נשכח מאוחר יותר בשדה התעופה בסאן חואן בטיסה חזרה לניו יורק….)

בבוקר למחרת אנחנו פותחים את העיניים לגלות שאנחנו באי ארובה Aruba, ששייך לקבוצת האיים האנטילים הקטנים, וגם הוא בשליטה הולנדית. עיר הבירה בה אנו עוגנים נקראת Oranjestad.

איזה כיף, ובמיוחד לאור העובדה שהאוניה מפליגה מהנמל רק מאוחר בערב (22:30), כך שיש לנו המון זמן… ואנחנו מתכוונים לנצל אותו כמו שצריך, שזה אומר בתור התחלה, לשים בגדי ים ולהתכוונן לחוף הים המדהים Palm Beach . 

Palm Beach

ירדנו לחוף ומיד היינו במרכז העיר הומה בנופשים, חנויות ומסעדות. אחרי שיטוט קצר ברחוב החלטנו לתפוס אוטובוס לחוף, והגענו לתחנה המרכזית שנמצאת על הכביש הראשי. חיכינו לקו האוטובוס ופתאום קלטנו שלא קונים את הכרטיס באוטובוס עצמו אלא בקופה. רצנו לקופה וראינו שלט שאומר כי לא מקבלים שטרות של 50$ ו- 100$ ובטח אתם כבר מנחשים שלנו היה בארנק רק שטר של לא פחות ולא יותר… 100$, מה עושים?…. ניסינו לפרוט, ולא הצלחנו, אז הפתרון האחרון שנותר היה לרוץ לאחת החנויות ופשוט לקנות משהו (בשביל העודף…), וכך היה…. אחרי נסיעה של כעשרים דקות הגענו סוף סוף לחוף. לדברי בן זוגי, כשאני רואה ים, אני מקבלת אנרגיות מטורפותתתתת, ואכן, התרוצצתי בחוף לחפש שתי מיטות שיזוף ושמשיה (ללא הצלחה גדולה) כשבעלי מדשדש אחרי, אחרי שהפנמתי שאין סיכוי למיטות שיזוף ב-20$ למיטה + 20$ לשמשיה, קלטתי מזרן עבה עם כרית מובנית שמשמשת כמזרן ים. לקחנו שניים ב-5$ ליחידה ו”הצטרפנו” לסככת צל של אנשים טובים (בחינם!) ועכשיו אנחנו פנויים לחוות את החוף המדהים. חול לבן, לבן, מים נקיים בצבע טורקיז, רגועים ללא גלים בקיצור, כל מה שחולמים עליו כשחולמים על חופשה…. ואת כל הכייף הגדול הזה העברנו עם כוס מוחיטו קפוא ומרענן…

בשעות אחר הצהרים המוקדמות, בן זוגי התחיל להראות סימני עצבנות, מברור קטן עלה שצריך להתארגן לארוחת ערב, עליה בנינו עוד מפורטו ריקו, שם פגשנו זוג מקומי מקסים שהמליץ לנו על מסעדה שנקראת אל גאוצ’ו El Gaucho. אחרי מקלחת ומנוחה בחדרנו באוניה יצאנו לחפש את המסעדה. להפתעתנו כל המקומיים מכירים את ה”מוסד” הזה שנקרא אל גאוצ’ו. הגענו למסעדה שלא נמצאת במרכז התיירות של האי, לא הזמנו מקום כי אמרו לנו שאין צורך (טעות!!) והמתנו בסבלנות חצי שעה עד שהתפנה לנו שולחן (היינו די בלחץ, כי בשעה 22:00 האוניה מפליגה…). הודענו למלצר שיבחר לנו את הסטייקים הכי טובים שלהם, ומה שקיבלנו היה פשוט… חגיגה לעיניים ואושר גדול לחייך … התענגנו על כל ביס, שילמנו ורצנו חזרה לאוניה.

אחרי יום בים הפתוח הגענו לאי סיינט קיס ששייך לאיי הודו המערבית. לא היה לנו הרבה זמן על האי ובסופו של עניין מצאנו את עצמנו בחוף ים, היה נחמד, היו כמה נופים מקסימים בדרך, אך כנראה שכאן כבר עייפנו…. ואולי לכן פחות התרשמנו מהאי (מה גם שראינו רק חלק מאוד קטן ממנו…)

בבוקר למחרת כבר עגנו שוב בנמל של סאן חואן פורטו ריקו. היעילות והסדר באוניה מדהימים וכל חדר ידע בדיוק מאיזה פתח יוצאים מהאוניה והיכן יחכו לו המזוודות… לקחנו מונית למלון בעיר והתכוננו לשייט הקייקים שמחכה לנו בערב עם חברת Kayaking Puerto Rico בלגונת (Bio Bay (Bioluminescent bay.

אחר הצהרים אסף אותנו הנהג (הסעה בתוספת תשלום) שהיה מקסים ודיבר אנגלית מעולה ולאחר נסיעה של כשעה הגענו. מכיוון שעדיין היה זמן, הנהג המליץ לנו על קיוסק קטן צבוע ורוד ששם מוכרים סבתא והנכד שלה את האמפנדס הכי טובים בפורטו ריקו, תאמינו לי, אכלנו יותר מאחד, שניים, שלושה… כל אחד… והמחיר היה פשוט בדיחהההה.

אחרי שקיבלנו יחד עם כל חברי הקבוצה הוראות בטיחות בנוגע למה עושים ומה לא עושים בשיט, נכנסנו לקייקים וחתרנו מייל וחצי (ועוד מייל וחצי חזרה בחושך מוחלט…) דרך יער מנגרובים דרמטי ללגונה כדי לראות את היצורים המאירים. לצערנו…. זה היה בערך הלילה היחיד בשנה בו היה ירח מלא ואפס עננים…. כך שהרבה יצורים מאירים לצערי לא כל כך ראינו, אך כל השייט היה מקסים ומאוד מומלץ, יחד עם זאת הייתי ממליצה לנסוע ברכב שלכם ולא בהסעה שמפזרת את כולם בבתי המלון שלהם ולוקח להגיע יובלות למחוז חפצכם…

זהו, בזה תמה ונשלמה החוויה הנהדרת שלנו בפורטו ריקו ובאיים הקריביים, ועל הבוקר תפסנו את הטיסה שלנו לניו יורק בדרכנו לפגוש את החברים בפירנאים (בספרד).

דרך אגב- נזכרתי ששכחנו פסל עץ מקסים שרכשנו באי קורסאו בתוך שקית נייר מיד אחרי בדיקת הביטחון בשדה התעופה בסאן חואן. המוצא הישר יבוא על שכרו…

ולנו נשאר לאחל – סעו ותיהנו, רק אל תשכחו לבדוק שנזקי ההוריקן כבר תוקנו.

 

 

 

2 Comments

  1. Reply
    אילנה

    מסכימה עם כל תיאור.חזרנו לפני כשבוע מהקרוז ביקרנו באותם איים ,רק הפוך, האוירה נפלאה המים צבועים בצבעי כחול השמיים תכולים המקומיים מאד ידידותיים. קרוז היא צורה נפלאה לבדוק היכן כדאי לטייל בשנית.
    נהננו צוות הבידור היה חמוד בעקר הרקדנים והרקדניות.
    מומלץ בחום!!!אגב, מצאנו את פסל העץ שלכם…….סתם.

    1. Reply
      סיגל Post author

      היי אילנה. תודה על תגובתך. הייתם אחרי הסופה או לפניה?
      ואגב- הפסל היה פסל עץ מדהים מקורסאו…. חבל….

Leave Your Comment

כל הזכויות שמורות לאורית וסיגל 2017