פורטוגל – שבועיים בזוג

לטיול בפורטוגל יצאנו באיחור של שנתיים בעקבות הקורונה. חד משמעית היה שווה לחכות!

פורטוגל – מדינה מגוונת: נופים עוצרי נשימה, עיירות עתיקות, כפרים מיוחדים, פוסאדות מדהימות (אדבר על זה בהמשך), אנשים מקסימים, חמים ולבביים, אוכל טעים, קינוחים שווים (ולא רק פאסטל דה נאטה…), ולתשומת לבכם – כמספר העליות, כך מספר הירידות…. אז תעשו לעצמכם טובה ובואו עם נעלי הליכה (מניסיון, כי אני לא הבאתי…) והשאירו את נעלי הסטילטו בבית…

אז עכשיו אפשר להתחיל.

ליסבון – תובנות והמלצות

ליסבון – 7 גבעות לה, עליות וירידות בלי סוףףףף, לכן מאוד חשוב האזור בו לנים, וכדאי שיהיה כמה שיותר שטוח. אנחנו לקחנו דירת סטודיו ברובע באישה על כיכר רוסיו (Rossio), ומתברר ששיחקנו אותה עם המיקום, מטר ממדרחוב אוגוסטה, שער אוגוסטה, כיכר קומרסיו שעל הים, קניות, בתי קפה, מסעדות, כיכרות יפות…

את העלייה הראשונה שלנו עשינו כשעלינו לטעום את עוגת השוקולד של לנדאו (Landeau Chocolate) ברובע שיאדו (Ciado), היה קשוח, אבל שווה כי העוגה המדוברת התעלתה על כל הציפיות ובהחלט הייתה שווה את העלייה אליה.

אנחנו מצאנו שעיקר הכייף בליסבון זה נקודות התצפית למכביר (Miradouro) שקיימות בעיר, ומכל אחת נשקף נוף מעט שונה ומרחיב את הלב והעין (זה כמובן אחרי שהרגלנו את הגוף והרגלים לעליות…).

לרובע בלם (אנדרטת המגלים. מגדל בלם…) לקחנו מונית (10 יורו כולל טיפ חביב), ומשם מונית לפארק אדוארדו ה-7 (באותו סכום).

אחד המסלולים שעשינו בעיר בהנאה רבה היה יום אחד בשעות אחה"צ. עלינו (ברגל!…) דרך רחובות הקניות Rua Do Carmo ו- Rua Garrett (תמיד כייף קצת קניות על הדרך…) לתצפית ממנזר קרמו (אם הגעתם בקיץ ויש לכם זמן, לכו לראות את המופע: Lisbon under the stars), משם המשכנו בעליה (כמובן…) לרובע Bairro Alto עם הרחובות הצרים, הבתים הישנים והווייב התוסס וצעיר. הסמטאות מלאות בבארים, מסעדות, חנויות מיוחדות והרבה מאוד כייף. הגענו לארוחת ערב מוקדמת באחד הרחובות הכיפיים בשם Rua da Italaia. שם יש בר/המבורגריה בשם: A Cultura do Hamburguer עם ההמבורגר הכי שווה, קוקטיילים טעימים וענקיים, מוסיקה נפלאה וצוות של בחורים צעירים וחברותיים. היה פשוט טעים וכייף.

העוגיה המפורסמת של פורטוגל: פאסטל דה בלם (Pasteis de Belem), לא אכלנו במקום המפורסם בבלם, אלא בבית הקפה הוותיק Casa Brasileira שבמדרחוב אוגוסטה ליד כיכר רוסיו (היינו חייבים לטעום….) היה טעים, טרי ומתוקקק.

המלצה אחרונה בליסבון, קוראים לה: Go Car ואנחנו ממליצים עליה בחום רב. מדובר ברכב (יותר דומה לבימבה של הקטנטנים…) שעובד על חשמל. משלמים שכירות לפי שעה לכמה שעות שרוצים. יש להם מסלולים מובנים מומלצים במערכת ה- GPS המובנית בתוך הרכב. אנחנו שכרנו את הבימבה מ-10:00-12:00 בדיל שנקרא: Happy Hour ועלה לנו 30 יורו (הוספנו עוד 10 יורו ביטוח מקיף – על כל צרה שלא תגיע…). מהרגע שעלינו על הבימבה הקטנה, עד הרגע שירדנו ממנה לא הפסקנו לצחוק. זה היה אדיר לעשות את רובע אלפמה שכולו עליות רציניות וירידות לא פחות עם הבימבה הצהובה. איתה עברנו בכל האתרים, עצרנו במלון Memmo Alfama לסנגריות על הנוף, בקיצור – החיים הטובים בלי לגמור את הרגלים.

סינטרה (Sintra) – סובו יריחו והקיפוה…

אחרי שלושה לילות בליסבון לקחנו את האוטו (יורופקאר) ויצאנו מוקדם לסינטרה כשאנחנו יודעים שאנחנו רוצים לצלם את ארמון פנה מנקודת תצפית שנקראת: High Cross. שמנו את נקודת התצפית בגוגל מפס. אמממממה הגענו בערך לאמצע היער כשהגוגל מודיע בחגיגיות "הגעת ליעד". לקח לנו זמן להבין שאנחנו בבעיה….. הבנו שאנחנו צריכים להגיע לכניסה לארמון על מנת לשאול איך מגיעים לנקודת התצפית. כששאלנו הבנו שצריך לקנות כרטיס כניסה לארמון ולעמק האגמים, ומשם יש ללכת שני קילומטרים בעליה (איך לא…) לנקודת התצפית. ויתרנו, וצילמנו את ארמון פנה מהכביש למטה. שימו לב – כל פספוס, גורר נסיעה שבין רבע שעה לעשרים דקות, כי מדובר בכביש חד סטרי! (אנחנו עשינו את הסיבוב יותר מפעם אחת…)

היה אתר אחד בסינטרה שקנינו כרטיסים ונכנסנו אליו – קווינטה דה רגליירה (Quinta da Regaleira). מגיעים מתוך המרכז ההיסטורי בסינטרה (גם כאן פספסנו ועשינו שוב את כל הסיבוב). מדובר בארמון עתיק ומרשים עם גנים מדהימים ושתי בארות עתיקות. ההסתובבות בגנים עושה טוב לנפש, ובאר החניכה מאוד מרשימה ומיוחדת (שווה לעמוד בתור כדי להיכנס ולעשות את כל הדרך למטה).

סינטרה – תובנות והמלצות

חניה (וכל החניות תפוסות אחרי שעשינו כל כך הרבה סיבובים…) – רק במקום מורשה, כי הפקחים חוגגים שם. אנחנו מצאנו חניה בקצה של סינטרה, עשינו את כל הדרך בעליה עד הארמון, ולקינוח גם חטפנו קנס, כי הגענו שעה מאוחר יותר…

שתי מסעדות מומלצות – Bacalhau na Villa שאכלנו בה ארוחת ערב טובה, ו- Tascantiga שאכלנו בה ארוחת צהרים ועמדנו בתור זמן לא מבוטל שהיה שווה בהחלט.

לינה – אני ממליצה ללון לילה אחד בסינטרה ההיסטורית. יש משהו מאוד יפה ורגוע בסינטרה אחרי עזיבת המוני התיירים בשעות אחר הצהרים. כייף להעביר לילה אחד בשקט. אנחנו ישנו בפנסיון קטן שהיה ממש מול מסעדת Tascantiga (גם החניות מתפנות בשעות אחר הצהרים).

אובידוש (Obidosh) – עצירה לשעה קלה

מרחוק אובידוש נראית כמו ציור. הגענו לחניה (בחינם) ממש לפני חומת העיר העתיקה (Parking Obidosh). נכנסים דרך שער העיר שמקושט באריחי אזולז'ו לרחוב ובו חנויות קטנות שנראות כמו בונבונים, בקצה הרחוב הכנסיה ומאחוריה טירת אובידוש שממנה נשקף נוף קסום. עצרנו לקפה ועוגה מקומית שיצאה בזה הרגע מהתנור, ועל בטן מלאה והמון צילומים המשכנו בדרכינו ללינה בטומאר.

בדרך לטומאר (Thomar)

לעיירה באטליה (Batalha) הגענו כדי לצלם את מנזר באטליה (Mosteiro da Batalha) המרשים והגדול שבנוי בסגנון גותי, והוכרז כאתר מורשת עולמי. בהמשך דרכנו לטומאר עברנו את אמת המים של מנזר הצלוב בטומאר. האמה מרשימה וחלק גדול ממנה הוא דו קומתי. המנזר עצמו בשיפוצים ולכן הסתובבנו רק בגנים.

המלצות בטומאר:

לינה -Tomar Boutique Hotel המלון נקי ומתוחזק היטב, עם מכונת קפה בתוך הארון, מים מינרלים, צוות עם תודעת שירות גבוהה, עם בר בשירות עצמי (לוקחים מה שרוצים ומשאירים כסף או את מספר החדר) במרפסת הקומה השנייה (על הנוף), ארוחת בוקר נהדרת ומושקעת.

מסעדה- La Bella, מסעדה איטלקית עם אוכל טעים ושירות חביב (פסטה, רביולי, ברוסקטות, שתי סנגריות = 33 יורו)

כפר הסלעים מונסנטו (Monsanto) – בדרך לבלמונטה

אם רצינו מיוחד, קיבלנו ובענק במונסנטו, כפר שזכה לכינוי "כפר הסלעים", כעשרים דקות נסיעה מהגבול עם ספרד. גבוה על ההר מתמזגים להם בתי הכפר עם סלעי הגרניט מבלי להפריע לטבע. הבתים בנויים בין ומתחת (כן, כן…) לסלעי הגרניט האימתניים.

בלמונטה – המלצות בעיר האנוסים

הגענו לעיר האנוסים. על המלון לא אמליץ (כי הוא פשוט לא מומלץ…), אבל יש לי שלוש המלצות, מסעדה טובה לארוחת ערב, סיור בעיר העתיקה בעקבות האנוסים וסמל העיר בלמונטה.

סיור בעיר העתיקה בעקבות האנוסים – אנחנו הסתובבנו בעיר העתיקה בשעות אחה"צ לקראת ערב. חנינו בחניה של טירת בלמונטה (Castelo de Belmonte), החניה חינם. משם פשוט ירדנו והסתובבנו בין הסמטאות המקסימות, שם פגשנו את היהדות בכל פינה, ובאופן מכובד מאוד. מוזיאון היהדות, חנות יודאיקה (שם פטפטנו עם בעל החנות ואשתו בעברית), בית הכנסת, בתים עם כיתוב בעברית, בית עם מזוזה ענקית על משקוף הדלת (אולי בגלל שבתקופת האנוסים הם היו הולכים עם המזוזה בכיס…), שלטים על בתי יהודים שמספרים על פועלם. היה מרגש מאוד.

מסעדה – Pousada Convento de Belmonte. המסעדה ממוקמת בפוסאדה בשם הזה, שפעם היה שם מנזר והיום הוא בית הארחה משגע עם נוף מדהים בפרוורי בלמונטה. הגענו קצת מוקדם לארוחת ערב, והיה לנו זמן ליהנות מסנגרייה קרה במקום המיוחד, מהנוף היפה, וכמובן מהאוכל המשובח. בקיצור – מומלץ מאוד. אנשים שפגשנו שהתאכסנו בפוסאדה ומאוד המליצו על הלינה שם.

סמל העיר בלמונטה – סמל העיר הוא החלון המואר שבקיר טירת בלמונטה. מחכים לחושך שיגיע (ובקיץ הוא מגיע מאוחר…), מחכים בסבלנות ברחבת הטירה ופתאום זה מגיע…. ותמונות לא מתחילות אפילו להעביר ולתאר את המראה…

שמורת הרי הכוכב (Parque Natural de Serra da Estrela)

גם כאן יש לנו תובנות… והמלצות למקום לינה (בפוסאדה), מסלול טיול, מסעדה שווה. אז מדובר בשמורת הטבע הגדולה ביותר בפורטוגל.

עשינו צ'ק אין בשעת הבוקר בפוסאדה Pousada Serra Da Estrela למרגלות השמורה מעל העיר Covilha (הייתה פעם בית החלמה). מיקום מנצח, מקום מנצח, צוות מדהים, נופים וואווו, בקיצור – מה עוד צריך כדי ליהנות ולהירגע במקום הזה….

מסלול טיול בפארק Serra da Estrela – מילת המפתח הייתה: כביש מס' N339. לאורך הכביש יש נקודות תצפית מקסימות שלא דורשות הליכה ארוכה על אגמונים קטנים, נהרות, סכרים, ונוף פשוט משכר… בנוסף, כמובן שיש מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות. אנחנו (שכבר די עייפנו מהעליות והירידות האינסופיות בפורטוגל) בחרנו לעשות מסלול הליכה אחד בפארק ל"פקק העולם" (Covao dos Conhos). לא היינו מוכנים לאתגרי המסלול, וחשבנו שמדובר בהליכה קלילה לצד האגם. אז זהו שלא…. מדובר בחמישה קילומטר לכל כיוון (סה"כ 10 קמ'!!) כשרוב הדרך בעליות וירידות, דרדרות של אבנים, המסלול כולו בשמש, ובסוף המסלול קשה למצוא את ה"פקק" (שלשמו התכנסנו…), לכן, כשאתם מגיעים לסוף (ועדיין לא רואים את הפקק), הסתכלו שמאלה ותראו תמרור אזהרה בצד השני וצינור מים גדול שמוביל לתמרור – לשם אתם צריכים להגיע. אני מאוד ממליצה על המסלול – אבל…. בואו מוכנים: צאו למסלול לא בשעות החמות, עם נעלים טובות וסגורות, קחו אתכם מים, כובע (אפשר גם כריכים/נשנושים).

הבטחתי מסעדה טובה – Mamma Mia מסעדה איטלקית ב-Covilha. טעים, טעים והמלצרית המבוגרת מקסימה ודוברת אנגלית טובה. תזמינו מקום.

פיאודאו (Piodao) – כפר צפחה

חצינו בנסיעה את שמורת הרי הכוכב בנופים וואוווו, והמשכנו בירידות (שגם הם וואווו…) לכיוון פיאודאו. ככל שהתקרבנו הכביש הופך לכביש צר (עד צר מאוד….). פתאום ראינו מהכביש הצר גוש בניני צפחה, שפשוט היינו חייבים לעצור לצלם.

חנינו בכניסה לכפר (כי אין כניסה לרכבים), ופשוט שוטטנו מכיכר הכפר והכנסייה דרך סמטאות הכפר. הבתים (קירות וגג) מצפחה, המדרכות, החומות מצפחה. דלתות וחלונות צבועים בלבן או בגווני תכלת. בקיצור היה לנו שיטוט של כחצי שעה במקום קסום. גן עדן לחובבי צילום. מומלץ בחום.

אלוורנגה (Alvarenga) – מקום של רוגע

ממשיכים בנסיעה צפונה לאזור כפרי עם הרבה טבע מסביב. באזור יש מסלול הליכה מפורסם (Passadicos do Paiva Trailhead) שאנחנו לא עשינו. בנוסף ממש ליד הכפר אלוורנגה נמצא הגשר התלוי הארוך ביותר בעולם 516 Arouca Bridge (516 מטר אורכו) מעל נהר הפאביה. אותנו עניין לצלם את הגשר ולא כל כך לצעוד עליו (175 מטר מעל הנהר). הבנו שניתן לראות אותו גם מהכפר, אז המשכנו למקום הלינה שלנו באלוורנגה.

לינה – Quinta de Alvarenga – לא כל כך ידענו לקראת מה אנחנו באים, רק ידענו שמדובר בסוג של פנסיון קטן, מה שלא ידענו זה שמדובר בוילה פרטית בשולי הכפר. יש מטבח מאובזר, פינת אוכל גדולה, סלון, מרפסת שיוצאת לגינה, בריכת שחיה וג'קוזי, ושישה חדרי שינה בקומה השנייה עם שירותים ומקלחת צמודים (לנו גם הייתה מרפסת). את כל זה מחזיקה אישה מקסימה בשם: סידה (שלא מדברת מילה באנגלית), חברמנית וידידותית מאוד שמשתמשת בתרגומון בטלפון כדי להתגבר על מחסום השפה. עם בעלת הבית שוחחתי בטלפון כדי לשאול איך מגיעים לגשר וכדי לבקש שתזמין לנו שולחן לערב במסעדה (שמיד אמליץ עליה בחום רב). מאוד נעים להכיר אנשים שונים, ממקומות שונים בעולם, להעביר חוויות, להכין לעצמנו קפה או תה מתי וכמה שבא לנו, ובבוקר לקבל ארוחת בוקר נפלאה שהכינה סידה בשולחן אחד גדול עם שאר האורחים.

מסעדה מומלצת מאודדדד – Ze Mota אז ככה, פורטוגל ידועה בסרדינים שלה ובעוד מאכלים שקשורים בים. כאן החידוש…. המסעדה הזו מתמחה בבשר בקר שגדל באזור. מדובר במסעדה משפחתית מתחת לבית המגורים של המשפחה. החבר'ה האלה יודעים להכין בשר!!

עמק הדורו (Douro Vally) – והסביבה

בדרכינו מאלוורנגה לעמק הדורו עברנו בנקודת תצפית על הכביש Baloico da Malhada. יש שם נדנדה (כן, כן, כזאת של ילדים…) מקסימה על הנוף המשגע (מתברר שיש עוד כאלה בפורטוגל). אם יוצא לכם לעבור שם, מדובר בנקודת תצפית מהממת ושווה עצירה קלה למנוחה והתפעלות.

אם הזמן בידכם, כדאי להיכנס לעיירה Lamego. עיירת בארוק עם היסטוריה פורטוגלית החל מהמאה ה-12. יש בה טירה ומצודה (שלא נכנסנו אליהם), ובמרכז ההיסטורי של העיר ניצבת בגאון "כנסיית הדמעות" (Santuario nossa Senhora dos Remedios). הכנסייה ממוקמת על גבעה נישאה ומתחתיה 600 מדרגות שיורדות לעיר (אנחנו צילמנו את הכנסייה מלמטה, נסענו ברכב למעלה וצילמנו שוב מרחבת הכנסייה את הנוף המדהים ואת המדרגות שמובילות לעיירה. אנחנו עשינו בעיירה עצירה לשעה קלה עם מנוחה בבית קפה נחמד על רקע כנסיית הדמעות והמשכנו הלאה.

המלצות בעמק הדורו – כל כך הרבה כתוב על העמק המשגע הזה, והכל נכון: גבעות משובצות גפנים, מנוקדות בכפרים קטנים, חוות לייצור יין, ובאמצע כל הטוב הזה זורם לו נהר הדורו לאט ובנחת. בקיצור – פסטורליה במיטבה. לכן אסתפק בשתי המלצות, אחת ללינה והשנייה מסעדה לארוחת ערב חגיגית.

לינה – בעמק הדורו עשינו שני לילות בחווה לגידול ענבי יין שיש לה גם יקב משלה Quinta Da Estrada Winery Douro Valley. יש להם שישה חדרי אירוח בסך הכל. הגענו עם הגוגל מפס ובכל זאת קשה למצוא את המקום כי אין שלט. צריך להיכנס פנימה מהכביש ומשמאל יש שער צר (לחדד את מיומנויות הנהג…) דרכו נכנסים לחווה. קיבל את פנינו לואיס בעל המקום הצעיר והנמרץ. הוא הושיב אותנו ושאל מתי נרצה ארוחת בוקר? מה נרצה לאכול? איך נרצה את הקפה? מה נרצה לעשות בזמן שהותנו בעמק? הוא ישב אתנו חצי שעה וכתב לנו הצעה למסלול (ביקשנו תצפיות יפות לצילום ושייט של שעה על הדורו), והמלצה למסעדות טובות באזור וגם הזמין לנו כרטיסים לשייט למחר. קיבלנו קוקטייל טעים שנקרא: Port'tonic (רק אז גילינו אותו…), ליוו אותנו לחדר שהיה ענק ואותנטי, אך מתחת למטבח והמשרד כך שקצת הלכו לנו על הראש (תשתדלו להימנע מלקחת את החדר הזה, אם אפשר), אין מזגן, אך גם לא צריך כי למרות שהיה חם בחוץ, בחדר היה ממש נעים. ביקשנו קומקום חשמלי ואביזרים להכנת תה, וקיבלנו, ביקשנו מכונת קפה עם קפסולות וקיבלנו. לואיס הודיע לנו חגיגית שאנחנו יכולים להרגיש חופשי ולשוטט בכל רחבי החווה. יש שני כלבים גדולים שהתיישבו לנו ליד הדלת, אך היו חביבים ולא מאיימים בכלל.

מסעדה – Cais da Villa. המסעדה ממוקמת בעיירה וילה ריאל (רבע שעה נסיעה). האוכל וואווו, הקוקטיילים וואווו, השירות וואווו, המחיר – שפוי למסעדת שף ברמה הזו. בקיצור – מומלץ ביותר!

פורטו (Porto) – התחנה האחרונה שלנו בפורטוגל

ושוב תובנות והמלצות:

לינה – יש מספר פוסאדות בפורטו. אנחנו לקחנו שני לילות בפוסאדה, אך הפעם במרכז העניינים. Pousada do Porto – Rua das Flores. הפוסאדה ממוקמת בלב מדרחוב R. das Flores ההומה. המיקום לדעתי מנצח! קיבלנו אמנם חדר בלי נוף, אבל שקט ומאובזר בטוב טעם. עובדי המלון עם תודעת שירות גבוהה וזמינים תמיד.

מסעדות – Sushi Battousai, café & Bar, מקום קטנצייק (4 שולחנות), עצרנו שם לסושי בצהרים. היה מעולה, טרי ומומלץ.

מסעדת טאפאבנטו Tapabento – ללא ספק גולת הכותרת שלנו בפורטו. סעדנו בה בשני הלילות שלנו בפורטו. המסעדה ממוקמת בסמוך מאוד לתחנת הרכבת המרכזית סאו בנטו בעיר. איזבל בעלת הבית, אישה מרשימה שאוהבת לארח. אנחנו הגענו בלי שהזמנו שולחן, ולקראת 19:00 (אז רוב המסעדות נפתחות לארוחת ערב), התור שהשתרך מחוץ למסעדה היה ארוך… שאלתי את איזבל מה היא מציעה לעשות, והיא ענתה שנמתין בסבלנות, קודם היא תכניס את כל אלה שהזמינו שולחן ואחר כך את אלה שלא הזמינו. נמצא לנו שולחן בחוץ. קיבלנו שירות ידידותי וחם ממלצרית מדהימה, מקצועית וסבלנית (שהזכירה לי אחת מהתלמידות שלי), כל מנה שהזמנו הייתה תאווה לעיניים ולחך (הברווז, הסביצ'ה סלמון עם צ'יפס בטטה, הכבד אווז….), הקינוח בכוס עם השקדים היה וואוווווו (אפשר להזמין אותו בשני גדלים). בסוף הארוחה בערב השני נפרדתי מאיזבל בחיבוק חם של משפחה.

לכו ותמסרו לאיזבל דרישת שלום חמה ממני.

תובנה חשובה – פורטו יפהפיה, עם כל המבנים העתיקים, הכנסיות, אריחי האזולז'וש ( Azulejos) המפורסמים, תחנת הרכבת המיוחדת…. אבל, אל תוותרו לקראת ערב לרדת לטיילת על הנהר (Cais da Ribeira), לעשות תצפית על הגשרים מעל הנהר, צלמו את השקיעה, וחצו את גשר לואיס (Ponte de Dom Luis I) ל- וילה נובה דה גאיה (Vila Nova de Gaia) שמשם נשקף נוף קסום על פורטו.

אז עד כאן התובנות וההמלצות שלי מהטיול שלנו לפורטוגל.

תיהנו.