סוף סוף חוזרים לנשום קצת את העולם…. ניצלנו כמה ימי חופש במרץ לגיחה קצרה. הפור נפל על נאפולי וחבל אמלפי! שוב בארבעה, אורית ואני עם בני הזוג ששמחו על ההזדמנות לבלות קצת יחד. אנחנו יודעות שחבל אמלפי חרוש בים של המלצות באתרים השונים ברשת, ולכן ניתן דגשים שעשו לנו תענוג צרוף שהשאיר חשק לעוד, שזה בעיקר אוכל טוב וצילום מזוויות שונות…
נתחיל עם נאפולי (Napoli)–
מדובר בעיר תוססת, בועטת, רעשנית, לא מתנצלת, מה שקוראים: "דוגרית"! לקחנו מונית למלון (לא הזמנו מראש, 30 יורו ל-4 אנשים). המלון- Hotel Piazza Bellini&partments התברר כסיפור הצלחה אמיתי. המלון ממוקם צמוד לכיכר בליני (Piazza Bellini) בעיר העתיקה, בלב ההתרחשויות. בערב קריר של אמצע מרץ הכיכר שקקה חיים וחבר'ה מלאו את הכיכר שופעת הבארים.
הכי כייף להכיר עיר זה דרך הבטן,
עוד יותר שווה זה ללכת עם מישהו שמכיר את העיר מקרוב, ובנוסף גם יודע לתת הסברים על המאכלים כמו גם על האתרים של העיר ובעברית. אז המישהו הזה היא בחורה ישראלית מדהימה בשם ליהי. היא חיה שש שנים בנאפולי עם בן זוגה שלומד רפואה. ליהי אוהבת לאכול ולבשל, ונהנית להעביר את תרבות האוכל הנאפוליטנית לאחרים. היא קוראת לעצמה NapolitanEat. יצאנו אתה לסיור של אוכל רחוב (ויש הרבה ממנו בנאפולי). היא פגשה אותנו בזמן שהתאים לנו, הייתה גמישה והתחשבה ברצונות שלנו, ענתה לכל השאלות שלנו (והיו הרבה…). ליהי הכירה לנו גם את אוכל הרחוב הנאפוליטני ועל הדרך גם את ההיסטוריה שעומדת מאחוריו.
היה מאוד נעים לשוטט בסמטאות בלי לחץ. שתינו קפה ושפריץ, אכלנו פיצה נפוליטנית, כדורי מוצרלה, כעכי עבאדי נאפוליטניים, קונוס מלא בפירות ים מטוגנים, Nuvoletta שהיא לחמניית בריוש ממולאת בריקוטה מתוקה עם זסט של לימון (ליהי מכנה את הלחמניה "ענן"), ואיך אפשר בלי עוגיית הספוליאטלה החלומית. כל כך התפוצצנו מכל הטעימות שהיה מאתגר לדחוס את הגלידה הנפלאה לקינוח. תודה רבה ליהי על סיור מרתק!
אז אחרי כל הטעים הזה, שרפנו קלוריות בשיטוט באתרים התיירותיים, נתקלנו בשוק אוכל קסום ב- Piazza Pignasecca בדרכנו מתחנת הפוניקולר Montesanto לנקודת התצפית ב- Castel Sant'Elmo. התמונות מדברות בעד עצמן…
לינה באזור סורנטו
בחרנו ללון שלושה לילות בעיירה שנמצאת צפונית-מזרחית לסורנטו. קוראים לה: Vico Equense. היא נמצאת במרחק כ-20 דקות נסיעה מסורנטו. בחרנו ללון כאן כי המקום פחות או יותר באמצע הדרך, ונוחה לטיול כוכב. נוח להגיע ממנה לסורנטו, לעיירות בחבל אמלפי, וגם בחזרה לשדה התעופה בנאפולי.
מלון Palazzo Murrano
מלון קטן ומשפחתי שנמצא ממש על נמל הדייגים בעיירה. הרומן שלנו עם המלון ועם אלפונסו (Alfonso) מנהל המלון, החל עוד בשלבי ההזמנה. אלפונסו ידידותי, עם תודעת שירות גבוהה מאוד, נענה לכל שאלה או בקשה שלנו (ותאמינו לי, היו הרבה…). הוא המליץ לנו מה לראות, איפה לאכול, ומאחר שידע שאנחנו חובבי צילום, אז גם נתן לנו מיקומי צילום שווים מאוד. כמו אלפונסו גם שאר צוות המלון, נעימים, מסבירי פנים ומהיום השני כבר זוכרים איך אתה שותה את הקפה שלך. המלון כולו נקי ומצוחצח, עם תשומת לב לפרטים הקטנים, החדרים גדולים (חלקם ענקיים!), מאווררים ובהירים. לכל חדר מרפסת שצופה לנמל הקטן. בקיצור נעים, נעים, נעים.
והפנינים שלנו באזור חבל אמלפי:
Bagni Regina Giovanna –
המלצה נוספת של אלפונסו לצלמים שבנינו. לגונה קטנה נסתרת שמתחברת לים דרך פתח בסלעים, מערבית לסורנטו כ- 10 דקות נסיעה ממרכז העיירה. מחנים את האוטו ומתחילים בירידה לא קלה (אחר כך צריך גם לעלות…), בין העצים מבצבץ לו צבע טורקיז. מדובר בלגונה קטנה ומוצלת. שמענו שבימי הקיץ מגיעים המוני אנשים לשחות בלגונה. אנחנו ביקרנו שם בחודש מרץ, וכל הלגונה הייתה רק בשבילנו. ממליצה בחום.
מסלול הליכה מהעיירה Ravello לעיירה Atrani
אורית קיבלה המלצה על מסלול הליכה מקסים מהעיירה רוולו שממוקמת למעלה בהרים לעיירה אטרני (שכנה של אמלפי) על החוף. הרמנו את הכפפה, ואחרי ארוחת צהרים קלילה באחד מבתי הקפה בכיכר המרכזית של רוולו, ואחרי שעשינו בדיקה מהיכן מתחילה הירידה וכמה זמן היא אורכת (הדעות חלוקות…), יצאנו לדרך. לפעמים יש שילוט לאמלפי, אבל לפעמים גם לא….
אז הדרך בירידה באמת יפהפיה (שימו לב – מי שסובל מברכיים…), אזור של גידולים חקלאיים ונוף. אבללללל…. קרה גם שהתבלבלנו בדרך והיינו צריכים לחזור (דבר שהאריך את הזמן…)
אז כמה זמן לקח לנו?…
בערך שעתיים… עם המון עצירות לצילום, התבלבלויות, חוויות…. לסיכום- מומלץ מאוד! שימו לב למי שסובל מבעיות ברכיים, ולא להיכנס לחשכה…
קפה ושוקולד עבודת יד באמלפי
בזמן שאורית ואני ממתינות באמלפי לבני הזוג שלנו שיחזרו עם הרכב שהשארנו בחניה ברוולו, החלטנו שהגיעה שעת הקפה. שוטטנו בעיירה המתוקה הזו, עברנו את הדאומו המרשים (Duomo di Amalfi) עם ים המדרגות בחיפוש אחרי המקום המושלם לקפה. משך לי את העין מקום קטן וקסום עם שוקולדים, קפה וגלידה. בחרנו מגוון פטיפורים לקחת, הזמנו קפה, והתיישבנו בקומה שניה. הטעם אלוהיייייי, גם של השוקולדים וגם של הקפה. מה מתברר….. שהמקום שייך לקונדיטור המדהים Andrea Pansa שיש לו בית קפה – קונדיטוריה מימין למדרגות לדאומו. אנחנו נפלנו על המקום במקרה, והרווחנו בענק!
מסעדות בסורנטו
שני מקומות מומלצים, האחד לצהרים (שנפלנו עליו במקרה), והשני לארוחת ערב אחרונה (בהמלצת אלפונסו)
AZZ Italian Tavern – Sorrento – מסעדה לצהרים
תוך כדי שיטוט בסמטאות סורנטו אנו קולטים שהגיעה שעת הצהרים, והבטן מתחילה לדבר… בחיפושנו אחרי מקום להרגיע את הרעב נקלענו במקרה לטברנה. ראינו הרבה אנשים יושבים בנחת בשמש החמימה והבנו שזה כנראה מקום עם אוכל טוב. סידרו לנו מקום בשמש הנעימה, הזמנו פיצה נאפוליטנית, לזניה, קנלוני… הכל היה טעים. בקיצור ההימור הצליח לנו, שיחקנו אותה.
L'Abate Restaurant Pizzeria – מסעדה לערב
הגיע הערב האחרון שלנו לפני החזרה הביתה, ורצינו לחזור עם טעם של עוד תרתי משמע… התייעצנו עם אלפונסו שהמליץ לנו על המסעדה במרכז סורנטו שאכן לא אכזבה. המקום חמוד, השירות קשוב ונפלא. הזמנו מנות מגוונות מסטייקים, דג, פסטה… הכל היה טעים וטרי. בהחלט מומלץ!
לסיכום – היו לנו ארבעה ימים של כייף גדול בחודש מרץ (טרום עונת התיירות), עם מזג אוויר בהזמנה.
יש משפט שאומר: "לראות את נאפולי ולמות…", ואני אומרת, למה למות אם אפשר לחזור….
